בין נהר הניג'ר לדלתא של המיסיסיפי - עלי פרקה טורה.

למרות המרחק הפיזי בין נהר הניג'ר לדלתא של המיסיסיפי לרגעים מרגיש שעלי פרקה טורה חי בשניהם. המרחק בין האיסלם בגרסתו המלאה בשדים ורוחות של הטבע ובין כנסיות הגוספל של הדרום האמריקאי על שלל אליליהם גם מצטמצם ודמותו הענקית והמוזיקה שלו מכילה את כל העולמות ואת כל המרחק בינהם גם יחד.

זה לא סוד שמוזיקה אמריקאית הגיעה כבר באמצע המאה העשרים לאפריקה, והבלוז האפרו אמריקאי מצא בית חדש, חלק גדול מהם מילא את אוסף הקסטות המפורסם של עלי פרקה. המנגינות המקומיות שנוגנו על נגוני או כלי קשת עם מיתר אחד NJARKA  היו דומות ביסודן למוזיקה הפנטטונית של הבלוז והוא חש בזה ויכל לשמוע מנגינה מהרדיו וישר להתאים אותה למנגינה מוכרת משלו.

אפשר להתווכח ולומר שאין עדויות היסטוריות לקשר הזה, ושבלוז אפריקאי זה סתם תעלול מיתוגי של מבקרי מוזיקה או גרוע יותר, אנשי מכירות של תעשיית המוזיקה ליצור עוד שוק למוזיקת עולם, אבל יש אלמנטים ברורים שמצביעים על קשר בין הסגנונות. מבחינת המבנה, צורת השאלה ותשובה, מבחינת הנושאים והתפקיד החברת כמוזיקה שמבטאת את קשיי החיים, את השבר של האדם שנקרע ממולדתו, את תלאות המדבר והצמא, הרוחני והפיזי. השימוש בסולם הפנטטוני יחד עם כלי מיתר בודד, אדם מלווה את עצמו בגיטרה או בנגוני.

ככה מתפתח סגנון מנדידה של מנגינות , משחק מעגלי של זרות וקרבה ולפי מילותיו של פרקה טורה "אני נשארתי במסורת והם המשיכו לפתח אותה בגלות" .ההשפעות על עלי פרקה לפי מה שהוא אומר הן אוטיס רדינג, ג'ון לי הוקר, ג'יי בי לנואה ואולי גם רוברט ג'ונסון לפחות כאב רוחני, כהד למיתולוגיה שבה ג'ונסון מוכר את נישמתו לשטן כדי לקבל את מתנת הנגינה הפנומנלית בגיטרה, עלי מספר שבגיל 11 הוא איבד את דעתו, שד מנהר הניז'ר השתלט עליו ורק בזכות תושייתה של אמו שידעה איך לדבר אל רוחות ושדים הוא ניצל. היא שלחה אותו הרחק למשך שנה, קשרו לו את ידיו כדי שלא ישתולל והוא הצליח להתחזק ולהרפא. אפילו האסלאם לא הצליח לגרש משם את השדים והרוחות, הם שם כדי להשאר.

אבל עלי הוא גם איש מעשי, שנולד וחי את ילדותו בעוני וגם ממרומי הצלחתו העולמית הטיף לעבודת כפיים, לייצר אוכל זאת המטרה הראשונה. מהכספים שהוא הרוויח בטורים הראשונים שלו הוא בנה מערכת השקייה בכפר, מהלך שעזר לו לקבל את התואר ראש הכפר.

עלי שר בתשע שפות, האזור הוא צומת של תרבויות והמוזיקאים הם הדבורים שמאביקות את כל הפרחים. מוזיקאי חי ויוצר בשפות שונות ולכל שפה מחוברת מסורת מוזיקלית משלה. היופי במוזיקה שלו היא שהוא יוצר מוזיקה אפריקאית שמרגישה למאזין מערבי שגדל על רוק ובלוז כמו עוד ניב בשפה אבל ניב עם מספיק זרות שירגיש חדש ומעניין. ואולי זה בעצם הסיפור האנושי הכי בסיסי... איך סיפור, או לצורך העניין מנגינה או סגנון מוזיקלי מתגלגל. הדים של הסיפור הופכים להיות סיפורים ראשיים בעצמם ואולי הסיפור שהתחיל הכל מקבל שינויים ברוח ממשיכי דרכו וכבר אין מסלול ברור, מי המשפיע ומי המושפע הכל מנגינה אחת גדולה של אנושיות חסרת גבולות.

אלבום הבכורה שלו, והאלבום שבא אחריו - האדום והירוק בהטעמה לא נחלו הצלחה בלשון המעטה ועד שסוכנות הבוקינג הבריטית world circuit ולעתיד גם חברת התקליטים שהתמחתה במוזיקה אפריקאית מצאה אותו הוא הספיק לפרוש מעסקי המוזיקה. רק האלבום השלישי הביא אותו לקהל העולמי, בעצם הקהל שאליו פרקה טורה פנה מלכתחילה עם קשת ההשפעות שלו.

אבני דרך שחובה לשמוע הם RED AND GREEN - מאגד את שני האלבומים הראשונים כאמור עם המינימליזם המבורך והדיוק של אמירה ראשונית, הכוח של המוזיקה נמצא בחזרתיות המהפנטת ובעוצמת הזעקה האנושית. המיקצב של השירה עם הגיטרה הגרובית והחורקת על הקצב של הקלאבאש מצליחים לגרום לי להניע את הגוף ולרצות לרקוד ולענות בשירת מענה של כל הגוף ללחנים הפשוטים אך אפקטיבים כל כך.

the source עם טאג’ מאהל

וכמובן talking timboktu שיתוף הפעולה עם ריי קודר המוזיקאי האדיר והמפיק שאחראי לעוד הצלחה מטורפת של הלייבל - בואנה וויסטה סושיאל קלאב. אחד האלבומים האהובים עלי אי פעם. שלא נתחיל לדבר על הקריירה הארוכה שלו עוד מימי "בטוח כמו חלב" של קציצת הבשר האהוב עלי.

 מוזיקאים שיגיעו אחריו ויהפכו לשמות מוכרים בכל העולם כמו טינאריוון, בומבינו, וכמובן בנו וויו פרקה טורה מצביעים עליו כהשפעה גדולה וכסולל דרך.