לקראת הסרט הביוגרפי החדש על דילן

לקראת ההשקה של הסרט הביוגרפי החדש על בוב דילן, עולים לי שני ציטוטים שלו שלכאורה אומרים דבר והיפוכו או שהם בעצם משלימים את התמונה של היחס של דילן ליצירה ביוגרפית , או חצי ביוגרפית, או שבעצם כל יצירה היא חצי ביוגרפית? 

הראשון הוא ציטוט של ציטוט, דילן מצוטט בחופשיות את אוסקר ווילד בתוכנית הרדיו שלו - תוכנית בה הוא מקריין כגרסת שנות החמישים באמריקה של דורי בן זאב."האדם הכי פחות עצמו כשהוא מדבר בקולו - תן לו מסכה והוא יאמר לך את האמת"

הציטוט השני מגיע משלב הרבה יותר מוקדם בקריירה, מההופעה בניו יורק ב64 שיצא בסדרת הבוטלג מס 6 והוקלטה בערב ליל כל הקדושים, דילן פונה לקהל תוך כדי כיוון הגיטרה (שכנראה יצאה הרבה מכיוון באותו ערב) ואמר "אל תפחדו, זה ליל כל הקדושים ואני חובש את מסכת הבוב דילן שלי".

macall polay

אז הוא לובש את מסכת הבוב דילן שלו וזה עוזר לו לספר את האמת… אז למה הביוגרפיה שלו רצופת בדיות וסילופים? בכל סרט שנעשה עליו ובכל ראיון שהוא נשאל על עצמו עוד מלפני הפרסום, בשנת 61 הוא דאג להמציא סיפורים על קרקס נודד ועל מסעות ברכבת ברחבי אמריקה, מפגשים עם מאסטרים עלומים של בלוז וסיפורים נפלאים אחרים. וזה בדיוק מה שהם, תמיד הוא היה מספר סיפורים. עולה כאן הבחנה מאד יפה בין אמת אומנותית לאמת עובדתית. האמת של המיתוסים שדילן יוצר היא אמת אומנותית, שרוצה לחדור לתוך הנפש של הדמות, במקרה הזה של רוברט צימרמן שתמיד היה ונשאר רוברט צימרמן שחלם שהוא שילוב של וודי גאת'רי יחד עם מאדי ווטרס ומשורר ביט עם חיבה להומרוס ושייקספיר. האלמנטים האוטוביוגרפיים ה"אמיתיים" הופכים גם לחומר בדיוני שמחזקים את האשליה. אחד הטרנדים החמים של עידן הטלוויזיה האחרון מתהדר בשם ריאליטי, האם היצירה הבדיונית/ אוטוביוגרפית של בוב שונה ביחסה לאמת? הוא לובש את המסכה של דילן ומנסה לגעת בסוג של אמת. ניתן לומר שהאמת העובדתית לא מעניינת אותו, אולי היא מעניינת חלק מהקהל שלו או עיתונאים אבל דילן הוא לא עיתונאי ולא ביוגרף הוא אמן שמחפש את הדרך האומנותית שלו וכבר מגיל צעיר הוא הבין שדמות המספר חשובה אולי אפילו יותר מהסיפור אז הוא יצר את דמות המספר האניגמטי, המלא בסתירות והיסטוריה מעניינת, בדיוק מה שהיה חסר לצימרמן הנער ממינסוטה.

עכשיו אני בטוח שבסרט החדש על חייו תהיה גישה דומה, הוא מבויים על ידי ג'יימס מנגולד שלפחות מבחינה וויזואלית עד עכשיו עשה עבודה טובה מאד בסרטים קודמים ובתפקיד דילן טימותי שאלאמה, קצת חתיך יותר מדילן הצעיר ובהחלט ליהוק מעניין. דילן היה מעורב גם בכתיבת התסריט ויש כבר ראיונות המדברים על ההתעקשות שלו להכניס סצנה שלא קרתה…

הסרט מתרכז בתחילת הקריירה שלו, מתקופת הפולק ועד להופעה השנויה במחלוקת בפסטיבל ניופורט ב-1965, עם המעבר לרוקנרול והמעבר לעוד מסכה, מורד הרוקנרול. עם לבוש חדש, גם פיזי וגם לשירים. אני חושב שעוד דרך מעניינת להסתכל על "המסכות" ואמת אומנותית היא להסתכל על עיבוד רוקנרול לשיר גם כמסכה המשרתת אמת אמנותית. בהופעה המופתית בקרנגי הול בשנת 66 דילן מקדים את השיר i dont believe you כך: השיר פעם נוגן כך..(הכוונה לסגנון פולקי) ועכשיו הוא מנוגן כך.. מכת סניר ויאללה צוללים לעיבוד חשמלי.